גז"ד לשוטר מג"ב שהורשע בעבירת חבלה בנסיבות מחמירות

1.         הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, כל זאת לפי המפורט בהכרעת הדין, המשתרעת על פני עשרות עמודים.

אינני מוצא צורך לחזור על אשר נקבע בהכרעת הדין למעט הדרוש לצורך מתן גזר הדין כנגד הנאשם.

הנאשם שימש בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, בחודש ספט' 2003, כשוטר במשמר הגבול ושימש כחלק מצוות סיור בכפר קאסם כאשר הנאשם שימש כנהג הצוות.

במהלך הסיור התפתח עימות בין אנשי הצוות ותושבי המקום שבמסגרתו נעצרו מספר מקומיים ובכללם שדי עמאר, ומשהגיע למקום אביו של שדי הוא המתלונן וניסה לחלץ את העצור מחוץ לג'יפ המשטרתי, כיוון הנאשם את נשקו לעבר המתלונן וירה לעבר פלג גופו התחתון, כל זאת בהיותו מרוחק כחצי מטר מהמתלונן וכאשר לא נשקפה כל סכנה לחייו.

כתוצאה מהירי נפצע המתלונן בירך ימין ונגרמה לו חבלה של ממש.

2.         הוריתי על קבלת תסקיר שירות המבחן אודות הנאשם, לפי בקשת בא כוחו, ומהתסקיר עולה  שהנאשם עובד מזה מספר חודשים כטכנאי בחב' כבלים, ששירת במג"ב, ובתעודת השחרור שלו צויין שהיה חייל ממושמע ורציני, בעל יכולת בעבודת צוות והתנהגותו הוגדרה כטובה מאד, שלטענתו הפסיק את לימודיו במכללה משום שהיה טרוד במשפט הפלילי שהתנהל כנגדו וגם רצונו לשרת בקבע נפסל משום התיק הפלילי.

הנאשם הודה בפני שירות המבחן שיירה לעבר הרצפה וככל הנראה פגע במתלונן אך הוסיף וציין כי אינו יודע זאת בוודאות משום שבעת האירוע היה שרוי בחרדת מוות מפני התוקפים ולא היה פנוי להתייחס לתוצאות מעשיו, חווה את האירוע כמסוכן לו ולחבריו, פעל מתוך דחף הגנתי מבלי לשקול את תוצאות מעשיו, ציין שזה היה האירוע הראשון שבו נדרש להשתמש בנשק חם.

שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית אודות הנאשם. יחד עם זאת, בשים לב לעובדה שזו הרשעתו הראשונה ולהערכת שירות המבחן הוא מודע לחומרת מעשיו ונכון להתמודד עם השלכות הענין מבחינה משפטית, עתר שירות המבחן להטיל עליו של"צ בהיקף של 260 שעות, בציינו שהטלת מאסר בעבודות שירות עלולה לפגוע ביכולתו לשמור על מקום עבודתו.

3.         במסגרת הכרעת הדין דחיתי את גרסתו של הנאשם לפיה המתלונן סיכן את חייו של הנאשם שעה שהניף אבן שגודלה כ 50 ס"מ  וכיוון אותה לראשו של הנאשם, וכפועל יוצא מכך נדחתה טענת הנאשם שהוא פעל עקב סכנת חיים ממשית שנשקפה לו שעה שירה במתלונן.

לציין עוד שהנאשם כפר שהיריה שירה לרצפה היא זו שפגעה במתלונן וגרמה לפציעתו, טענה שגם היא נדחתה על הסף, כמפורט בהכרעת הדין.  יחד עם זאת, הוספתי וציינתי בעמ' 35 להכרעת הדין בפסקה שלישית:

" התרשמתי שהנאשם פעל כפי שפעל כתוצאה מפאניקה ולחץ שאחזו בו בעת האירוע. אלא שתחושותיו של הנאשם נבעו מחוסר שיקול דעת ולא שיקפו את המצב לאשורו.  הנאשם מיהר לפעול בחוסר מחשבה, באופן פזיז ובלתי מחושב תוך שהגיב באופן שאינו מידתי וסביר ואינו משקף את הסכנה בה היה נתון באותם רגעים. בנסיבות בלתי נעימות אלה, ובהנחה שחשש מסכנה כלשהי, היה עליו לפעול בהתאם לנוהל פתיחה באש ולנקוט באמצעי אחר שפגיעתו במתלונן פחותה ועשוי היה להשיג את אותה מטרה".

ללמדך,  שאין מדובר במקרה שבו בית המשפט מצא לקבוע שמדובר בנאשם בעל דפוסי התנהגות עבריינים, או בעל ייצרים תוקפנים ואלימים, או בנאשם שפעל מתוך רגשות שנאה במתלונן או באחרים, אלא במי שנדרש כשוטר במג"ב (ויש לזכור שמדובר בנאשם שהיה כבן 21 בעת האירועים), לקבל החלטות שהצריכו שיקול דעת ונסיון חיים לא מבוטל, אך טעה בהערכת מצב הדברים הנכון, ופעל מתוך חוסר שיקול דעת, כפי שפרטתי בהרחבה בהכרעת הדין.

4.         ב"כ המאשימה עו"ד סעדה, ביקש להדגיש את העובדה שהנאשם לא רק שפגע במתלונן אלא גם העליל עליו עלילה שעה שטען שזה הרים סלע בגודל ניכר וביקש לפגוע באמצעותה בנאשם, טענה שנדחתה על הסף על ידי בית המשפט, הוסיף וטען שמעשיו של הנאשם פוגעים בתדמית משטרת ישראל ובאמון הציבורי בלובשי המדים, טען שמעשים שכאלה מלבים שנאה שלא לצורך, שמעשיו של הנאשם משקפים תופעה מצערת של אצבע קלה על ההדק מצד לובשי המדים כלפי אוכלוסיה אזרחית, ועל כן מוטלת חובה על בית המשפט להטיל עונשים מרתיעים במקרים שכאלה.

עו"ד סעדה הוסיף וציין שמדובר בעבירה שהעונש המקסימלי בגינה הוא 14 שנות מאסר, ומבלי להתעלם מנסיבותיו של הנאשם כפי שאלה מצאו ביטויים בתסקיר, סבורה המאשימה שבאיזון הנכון והראוי, עונש של 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות הוא עונש הולם שלוקח בחשבון את כלל הנסיבות הרלוונטיות.

5.         ב"כ הנאשם עו"ד מור מילמן ביקשה להדגיש את העובדה שמדובר באירוע עם נסיבות מיוחדות, אירוע שנמשך שעות רבות מבלי שהנאשם הוכשר כראוי לטפל באירועים שכאלה, הדגישה את העובדה שהנאשם לא פעל מתוך רוע או התלהמות, ביקשה לראות בשיהוי בהגשת כתב אשום כנסיבה מקלה משום העובדה שבפרק הזמן עד להגשת כתב האישום היה נתון הנאשם במצב של אי וודאות ואי בהירות שהקשה עליו עד מאד לנהל אורח חיים נורמטיבי ולתכנן את עתידו, ביקשה להדגיש את השוני והאפליה בין מי ששירת במג"ב לבין מי ששירת בחיל אחר, שאינו מוגדר כשוטר, ולפיכך אם היה מעורב באירוע דומה אז היה נשפט בבית דין צבאי ולא במסגרת הליך פלילי בבית משפט אזרחי, ביקשה להדגיש את הרקע הנורמטיבי של הנאשם ומשפחתו, את הסבל שנגרם לו משך שנים מאז האירוע ועד היום, הדגישה את העובדה שהנאשם הביע חרטה, העובדה שאין לשלול מהנאשם את הזכות לשקם את חייו ולהתחיל בפרק חיים חדש, ביקשה להדגיש את העובדה שבמקביל הוגשה תביעה אזרחית כנגד הנאשם וכנגד מדינת ישראל, אך המדינה בתגובתה הראשונה התנערה כליל מכל אחריות למעשי הנאשם.

לבסוף עתרה הסניגורית לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהסתפק בהטלת של"צ בהיקף שהומלץ על ידי שירות המבחן.

6.         אמנם ציינתי בהכרעת הדין את הנסיבות לביצוע העבירה על ידי הנאשם,  שפעל כפי שפעל מתוך תחושת לחץ, חוסר נסיון לתפקד בנסיבות שכאלה, חוסר בגרות ואולי גם חוסר הכשרה לטפל באירועים המוניים - אך אין בכל אלה כדי להצדיק את מעשיו של הנאשם שעה שכיוון את נשקו לעבר פלג גופו התחתון של המתלונן, מבלי שנשקפה כל סכנה לחייו, ולירות במתלונן ממרחק קצר ולפגוע בו קשות כפי שאירע הלכה למעשה.

בית המשפט למד לדעת מקרוב על מידת הנזק שנגרמה למתלונן, על הנכות הצמיתה שנגרמה לו, על סדרת הניתוחים והטיפולים שעבר ועתיד לעבור המתלונן שהעיד בפני בשתי הזדמנויות והציג לעיוני מסמכים רפואיים רבים המתעדים את חומרת מצבו הרפואי נכון להיום וחוסר יכולתו לתפקד נוכח פגיעתו באירוע נשוא האישום.

אף אם מעשי הנאשם  היו תולדה של חוסר שיקול דעת, הרי בנסיבות שכאלה ראוי היה להטיל על הנאשם עונש שיהלום את חומרת מעשיו ואת חומרת תוצאות מעשיו, ובמקרה זה מדובר בתוצאות קשות שגרמו למתלונן נכות צמיתה, ועל כן ראוי שהעונש ישקף נאמנה את החובה המוטלת על בית המשפט לשרש תופעה זו.